אקדח המופיע במערכה הראשונה לא תמיד יורה במערכה השלישית – הספק הפסיכולוגי – חלק II

עודכן: 11 במרץ 2021

בנוסף למודל הערכת הראיות בהתאם למודל הסיפור עליו עמדתי בפוסט הקודם, אפשר להסביר את אופן עיבוד הראיות הנעשה על ידי השופט בבואו להכריע את הדין גם באמצעות המודל הפסיכולוגי של החשיבה הפרוטוטיפית. על פי מודל זה ניתן להתאים נסיבות חדשות, שאינן מוכרות, אל דגמי אב (prototypical), שהם קטיגוריות מוכרות המאופיינות כאבות טיפוס. על פי אסכולה זו, הידועה גם בשם אסכולת הגשטלט (מתנצל על המושגים שוברי השיניים בהמשך זה מתמתן) שהתפתחה במהלך המאה ה-19, מורכבת התפישה האנושית מתבניות שלמות והללו מקנות לרכיביהן תכונות ומשמעויות שלא היו מצויות בהן אילולא היו חלקים במכלול התבניתי.


גישה זו עומדת על הצורך של האדם בכלל, ושל השופט בפרט, לנתח את המציאות ולהשלים תמונות ומצבים באמצעות שבלונות קבועות וידועות. לצורך הכרעה על פי מודל זה, נושא איתו השופט "ארגז כלים", אשר נאסף בתודעתו במהלך השנים והמשמש אותו בהתאמת המקרה הנבחן לכלי המתאים. המידע מוצג, מעובד ונבחן בהתאם לניסיון העבר ולהשתלבותו בסיטואציות דומות.


החוקר סולאן (Solan), ממחיש זאת באמצעות הדוגמה הבאה. כאשר אנו שומעים שחשוד ברח מזירת ארוע עברייני, אנו נוטים להסיק כי הוא זה שביצע את העבירה, כיוון שהניסיון מלמד אותנו כי לרוב מי שביצע עבירה בורח מזירת העבירה.


סולאן דן בהשפעת דרך חשיבה זו על רף ההוכחה הפלילי באמצעות ניסוי מחשבתי. במסגרתו של ניסוי זה הוצגו למשתתפים תמונות של בעלי חיים והם התבקשו לסווגם לקטגוריה של ארנבת או לקטגוריה של דג. סולאן מראה כי גם כאשר התמונה המוצגת בפני המשתתפים אינה ברורה והמוצג בה אינו ארנבת או דג במובהק, התמונה תסווג לקטגוריה שאליה היא דומה יותר, אף אם ברור שאין מתאם מושלם בין המוצג בתמונה לקטגוריה שאליה שויכה. בהתאם לכך, גם כאשר תוצג תמונה שאינה של ארנבת, אך כזו שדומה יותר לארנבת מאשר לדג, היא תסווג לקטגוריה של ארנבת. לדבריו, פעולה תודעתית זו נעשית כדבר שבשגרה מדי יום ביומו, ובדרך זו מתאפשר לנו להשתמש בידע שרכשנו בסיטואציות לא מוכרות.

בהמשך הניסוי, מבקש סולאן להתאים את מתודת ההכרעה של המשתתפים לזו שבהליך הפלילי, ובהתאם לדרישת רף ההוכחה הפלילי של "מעבר לכל ספק סביר", נדרשים המשתתפים לסווג את התמונה המוצגת לפניהם לקטיגוריה של דג, במידה ומתעוררים ספקות סבירים באשר להיותה ארנבת. בהתאם לתהליך החשיבה הפרוטוטיפי, גם בסיטואציה זו, מראה סולאן, תסווג התמונה כארנבת, וזאת בשל אי-הנוחות לבחור במוצג בה כדג. סיטואציה זו, אשר נוצרת בשל כלל הכרעה בינארי דו-קוטבי, יוצרת מתח רב. בשל הדרישה לסווג את המוצג בתמונה כדג על אף שאיננו דג, נוצר דיסוננס קוגנטיבי שבו מתקיים ניגוד פנימי בתודעתו של השופט. המוצג לפניו איננו ארנבת, אך הוא דומה יותר לארנבת. בתודעתו הוא ודאי לא דומה לדג, אך הוא מתבקש לסווגו כדג. בשל חשיבה תבניתית, הדרישה באשר לספקות סבירים עומדת בסתירה לתבנית החשיבה הקיימת והרואה במוצג כארנבת, והמפלט אל עבר האיזון הקוגניטיבי (הומאוסטזיס) נמצא בדרך של התעלמות מהמידע החדש המבקש להגדיר את התמונה כדג, ולכן גם במקרה זה תסווג התמונה כארנבת. ועכשיו "תתרגמו" זאת למונחים של הרשעה (ארנבת) וזיכוי (דג), אשמה וחפות.


גישה זו מוצאת את ביטויה בפסיקה הישראלית. כך למשל, נקבע על ידי בית המשפט העליון באחד המקרים כי:

"אין להלום את האפשרות שהצטברות כל הנתונים יחדיו עדיין תאפשר למערער ליהנות מקיומו של ספק בגרסת התביעה. גם אם כל אחד מחלקי התצרף כשלעצמו עשוי היה, בדוחק רב, להתקבל על הדעת כאפשרי ולו מחמת הספק, הצטברותם יחד של החלקים אינה מותירה מקום לספק. אל לנו, מרוב עצים, להיכשל מראות את היער. גם אם נותר ספק שמא בפנינו 'עץ' זה או אחר, אין ספק כי בפנינו משתרע 'יער'".

על רקע חדירת הנרטיב למשפט והניסיונות להתאים את מסכת העובדות המוצגת במשפט לתוך תבנית סדורה, אב-טיפוסית, מזהיר אלן דרשוויץ (Dershowitz) מפני השלכות אפשריות של גישה זו. כדי להמחיש את טיעוניו, טוען דרשוויץ כי במציאות הקיימת, מסכת של אירועים יכולה להתרחש במגוון דרכים וצורות שלא ניתן לצפותן מראש, ולהניח קיום מי מהן. כך, אם בעולמו של צ'כוב, רובה התלוי על הקיר במערכה הראשונה יורה תמיד במערכה השנייה או השלישית, רכישת פוליסת ביטוח חיים בעבור בן משפחה היא בהכרח סימן מקדים לרצח, וכאבים בחזה או שיעול הם בהכרח סימן מקדים למוות שיבוא בהמשכם, אזי במציאות לא כל הרובים יורים, מרבית כאבי החזה נובעים מבעיות עיכול, שיעול לרוב הינו תוצאה של התקררות והתוצאה המלווה רכישת פוליסת ביטוח היא שנים ארוכות של תשלומי פרמיות למבטח.

בדברים אלה יש כדי להזהיר מפני ראיית המציאות דרך משקפיים צ'כובייניים-פרוטוטיפיים, באשר המציאות אינה מחזה ידוע מראש של התנהגויות מחזוריות טיפוסיות, אלא כאוטית ורנדומלית, ומורכבת לא אחת מאירועים מקריים וחסרי משמעות.



87 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מידי כמה שנים, ובעקבות פרשות מסוימות, נשמעות קריאות המבקשות לשנות מההסדר הנוהג, לפיו הכרעות שיפוטיות ניתנות בדעת רוב, ולהחליפו בדרישה להכרעה של פה אחד. נדמה כי הגל הנוכחי התעורר בעקבות דעת המיעוט של ה

בסדרה של פוסטים שפרסמתי לרגל 250 שנה להולדתו של הספק הסביר, עמדתי על המודלים השונים המשמשים את השופטים ביישום רף ההוכחה בהליך הפלילי ולבחינת קיומו של ספק: מודלים הסתברותיים, מודלים קוגניטיביים, וכן מו