הולדתו של הספק הסביר

הדרישה להוכחת האשמה הפלילית בדרגת וודאות גבוהה הייתה קיימת כבר במשפט הקדום. ואולם, קיימת מחלוקת בין מלומדים באשר למועד המדויק של הולדתו של הספק ושל ההכרה בכלל ההוכחה של "מעבר לספק סביר" (“Beyond Reasonable Doubt”) וקליטתו בהליך הפלילי של המשפט האנגלו-אמריקני.

אחד מהמחקרים המובילים מצביע על שימוש ראשוני של ספק סביר במשפטי הטבח בבוסטון משנת 1770. בפרשה זו הועמדו לדין אנשי משמר בריטיים, לאחר שהשתמשו בנשק חם לפיזור הפגנה בבוסטון, שבעקבותיה נהרגו חמישה אזרחים אמריקנים. שני משפטים התקיימו בעקבות האירוע. האחד כנגד מי שפיקד על כוחות המשמר, והשני כנגד שמונה מאנשי המשמר.


לארוע זה נודעת חשיבות מיוחדת ויש המייחסים לו את ראשית תחילתה של מלחמת העצמאות של ארצות הברית. מעבר לחשיבותו ההיסטורית של הארוע, למשפטים שהתנהלו בעקבותיו נודעת חשיבות לא פחותה, ויש המצביעים עליהם כעל הארוע המשפטי המכונן שבו "נולד" הכלל המשפטי בדבר רף הוכחה של "מעבר לכל ספר סביר".


באותם משפטים, פנה הפרקליט מטעם המדינה, Robert T. Paine, בסיכומיו למושבעים בבקשה שלא לזכות אלא אם:

“The evidence is not sufficient to convince you beyond reasonable doubt of the Guilt”.

ואילו הסנגור מטעם ההגנה ומי שלימים שימש כנשיאה השני של ארצות הברית, John Adams, הוסיף וטען כי:

“Where you are doubtful never act; that is, if you doubt the prisoner’s guilt, never declare him guilty; this is always the rule, especially in cases of life”.


בעקבות כך ובסיום המשפט, מפקד הכוחות זוכה וכך גם ששה מתוך שמונת אנשי המשמר. השניים הנותרים הורשעו בהריגה לאחר שהוכח במידת הוודאות הדרושה כי הם ירו לתוך ההמון. הם גורשו חזרה לבריטניה לאחר שקועקעה על ידם האות "M" כאות קלון למעשיהם (לציון המילה Murder).


מחקרים אחרים מצביעים על כך שהסטנדרט האמור הופיע בכמה משפטים שנערכו בארצות-הברית בשנותיה האחרונות של המאה ה-18. כך, באחת הפרשות הבהיר השופט למושבעים כי:

“You must be satisfies beyond all reasonable substantial doubt that the hypothesis of innocence is unsustainable”.

מחקר אחר איתר שימוש ראשוני לקיומו של ספק סביר במשפטי הבגידה האיריים בדבלין משנת 1798. שם הונחה חבר המושבעים לזכות את הנאשמים במידה ונותר “any rationaldoubt” באשמתם, ואילו פרקליט ההגנה טען כי על המושבעים לזכות את הנאשם אם מעורבותו:

“Entertain a reasonable doubt upon the truth of the testimony of witnesses given upon the issue”.

לעומת זאת מחקר חשוב אחר איתר התייחסות ראשונית ל"ספק סביר" בשני משפטים אמריקניים שהתקיימו בשנים 1790 ו-1793, שם הונחו המושבעים להעדיף זיכוי על פני הרשעה באם נותר ספק סביר באשמתם של הנאשמים.


כך או כך, אין חולק כי בתחילת המאה ה-19, התקבע הסטנדרט של "מעבר לספק סביר" ונקלט במשפט האנגלו-אמריקני כסטנדרט הראייתי המגדיר את קו הגבול בין זיכוי להרשעה. מאז נקבע לראשונה הסטנדרט של "מעבר לספק סביר" כסטנדרט ההוכחה הפלילי במשפט האנגלו-אמריקני, הוא הפך להיות אחד מסימני ההיכר של המשפט הפלילי ונחשב עד היום לאבן היסוד של המשפט הפלילי ולאבן הפינה של דיני הראיות של ארצות המשפט המקובל, ובכלל זה בשיטת המשפט הישראלית.

22 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מידי כמה שנים, ובעקבות פרשות מסוימות, נשמעות קריאות המבקשות לשנות מההסדר הנוהג, לפיו הכרעות שיפוטיות ניתנות בדעת רוב, ולהחליפו בדרישה להכרעה של פה אחד. נדמה כי הגל הנוכחי התעורר בעקבות דעת המיעוט של ה

בסדרה של פוסטים שפרסמתי לרגל 250 שנה להולדתו של הספק הסביר, עמדתי על המודלים השונים המשמשים את השופטים ביישום רף ההוכחה בהליך הפלילי ולבחינת קיומו של ספק: מודלים הסתברותיים, מודלים קוגניטיביים, וכן מו