הספק הסביר בשליחות ההגנה על חפים מפשע
המשפט הפלילי עוסק ב"דיני נפשות", ועל כן הוא מחייב נקיטת זהירות יתרה. זהירות זו מקבלת ביטויה, בין השאר, בהצבת רף ההוכחה של "מעבר לספק סביר" כתנאי להרשעה.
הגישה המקובלת, כפי שמשתקפת באמרתו הידועה של הרמב"ם אשר הובאה בכותרת, היא כי ראוי לפטור מספר מסוים של עבריינים ממיצוי הדין על מנת שלא להעניש חפים מפשע. על בסיסה של גישה זו עוצב רף ההוכחה של "מעבר לספק סביר" אשר אחת מתכליותיו הינה להגן על חפים מפשע מפני הרשעה שגויה.
לפי גישה זו, רף ההוכחה נועד למנוע את הרשעתו של החף מפשע, כיוון שהרשעת החף חמורה יותר מזיכוי העבריין ועלותה של הרשעה מוטעית גדולה יותר לחברה מעלותו של זיכוי מוטעה. על כן גישה זו מבטאת העדפה ברורה של זיכוי אשמים על פני הרשעת חף מפשע. "עקרון העדיפות" הנ"ל מבוסס על איזון אינטרסים, שבו ניתן משקל מכריע לאינטרס ההגנה על החף מפשע למרות המחיר החברתי הכבד הנובע מכך.
לפי עמדה זו מייחסת החברה לסכנה שבהרשעת החף חשיבות סגולית מיוחדת, על כן נקבע כי יש להעדיף את זיכויו של מי שהינו ספק אשם על פני הרשעתו של מי שהוא ספק חף מפשע. גישה זו מבטאת העדפה ברורה של נטילת סיכון לזיכוי אשמים על פני נטילת סיכון להרשעת חפים מפשע, והיא זו המכתיבה את אסטרטגיית ההכרעה הפלילית המחייבת נקיטת "שולי ביטחון" רחבים מפני סיכוני הרשעת החף ומידה פחותה של שוליים כאלה מפני סיכון של זיכוי העבריין.
בהתאם לגישה זו ועל בסיס הרציונל העומד ביסודה נקבע כי הנאשם זכאי ליהנות מן הספק "גם אם הספק עצמו אינו נטול ספקות".
שאלת היחס הרצוי בין שני סוגי המשגים בהליך הפלילי – בין הרשעת שווא לזיכוי שווא – זכתה לפרשנויות רבות ולדעות מגוונות. משפטנים והוגים רבים, בישראל ובשיטות המשפט השונות, הציעו מספרים שונים ליחס הראוי בין הרשעת שווא לבין זיכוי מוטעה. יש שדיברו על יחס של שניים, חמישה, עשרה, עשרים, והיו אף שהעמידו את היחס הראוי על תשעים ותשעה, מאה ואף על יחס של אלף אשמים על פני הרשעתו של חף מפשע אחד:
Tis much more Prudence to acquit two Persons, tho’ actually guilty, than to pass Sentence of Condemnation on one that is virtuous and innocent – Voltaire
It is better that five guilty persons should escape unpunished, than one innocent person should die – Matthew Hale
It is better that ten guilty persons escape than that one innocent suffer – William Blackstone
I Should, indeed, prefer twenty guilty men to escape death through mercy, than one innocent to be condemned unjustly – John Fortescue
The maxim of the law is […] that it is better that ninety-nine […] offenders shall escape than that one innocent man be condemned – Thomas Starkie
It is better a hundred guilty persons should escape than one innocent person should suffer – Benjamin Franklin
"יותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים" – הרמב"ם
יש הסבורים כי המספרים העגולים והמופלגים הם בעלי כוח מאגי, ומבטאים את התפיסה כי המשפט הפלילי הוא עניין לקיצוניות הצהרתית, וקיצוניות אינה סובלת גמישות ותלות בהקשר. יש המפנים לסיפור המקראי אודות סדום ועמורה כדי לעמוד על שורשיו ההיסטוריים והרעיוניים של התפיסה המבכרת הצלת צדיקים-חפים מפשע, אף במחיר של הצלת החוטאים-העבריינים. אחרים מתייחסים לאמרות אלה כאל "אמרות של הומניות ורחמים", ולעומתם היו אף שביקשו ליישם משקלות יחסיים אלו באופן דווקני-כמותי. כך למשל במשפטי בוסטון (משפטים אשר הולידו את סטנדרט ההוכחה של "מעבר לספר סביר") טען פרקליט ההגנה כי על בסיס ממרות אלה, יש לזכות את כל שמונת הנאשמים בתיק כדי שחלילה לא יורשע בטעות אחד הנאשמים. יהא אשר יהא הערך המספרי באשר ליחס הרצוי שבין שני סוגי הטעויות, המכנה המשותף לכל הנוסחאות הללו הוא הרצון של מערכת המשפט להגן על חפים מפשע, גם במחיר של זיכוי אשמים, ולצורך כך הוצב רף ההוכחה הפלילי המאפשר הרשעתו של הנאשם רק אם היא הוכחה "מעבר לכל ספק סביר".